פסק-דין בתיק תא"מ 19461-09-10 - פסקדין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 21.3.10  ברחוב מנחם בגין בקרית שמונה בין טרנזיט לרכב פרטי.

התובעת הינה הבעלים של מכונית הטרנזיט שהייתה מעורבת בתאונה (להלן: "הטרנזיט") . הנתבע היה הנהג של הרכב הפרטי שהיה מעורב בתאונה (להלן: "הנתבע" ו"הרכב" בהתאמה) והנתבעת 2 הייתה חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפרטי (להלן: "הנתבעת").

תמצית גרסת התובעת כפי שהעיד עליה נהג הטרנזיט:

לטענת הנהג הוא נסע ברחוב מנחם בגין , כאשר הרכב הפרטי יצא מחניה של גן הילדים כשהוא נוסע לאחור ופגע בטרנזיט בדלת הימנית אחורית.

תמצית גרסת הנתבעים כפי שהעיד עליה הנתבע:

לטענת הנתבע הוא לא היה ברכב בעת קרות התאונה אלא בדיוק הכניס את נכדו לגן הילדים. לטענתו הוא חנה במאונך למדרכה בצורה אלכסונית בקצה מפרץ החניה והשאיר את הרכב כשהוא דלוק ויצא להכניס את נכדו לגן. לטענתו הטרנזיט שעברה ברחוב פגעה ברכבו בפינה השמאלית אחורית באזור הפנסים והכנף.

דיון:

בדיון שהתקיים בפניי העידו שני הנהגים בלבד. לאחר ששמעתי את שני הנהגים ולאחר עיון בכתבי הטענות נראית לי גרסתו של נהג התובעת כאמינה יותר ואני מעדיפה אותה על פני גרסת הנתבעים. אני מגיעה למסקנה זו הן מהתרשמותי בעת מתן העדות, והן לאור מיקום הנזקים ברכבים המעורבים בתאונה. הטרנזיט נפגעה בחלק האמצעי שמאלי ואין זו פגיעה אופיינית לרכב הגורם לתאונה מסוג זה, ואילו הרכב הפרטי שעמד עם הצד האחורי לכיוון הכביש בצורה אלכסונית נפגע בפינה השמאלית אחורית - צורת נזק אופיינית לרכב הנוסע לאחור . מיקום הנזקים של שני הרכבים מתאים לתאונה בה רכב החונה שפניו למדרכה יוצא מחנייה בנסיעה לאחור ופוגע ברכב חולף.

לאור האמור לעיל מצאתי כי גרסת התובעת תואמת את נזקי הרכבים ויש לראות בה את הגרסה המתארת את התאונה כפי שהייתה.

אתייחס בקצרה שטענות נוספות שהועלו על ידי הצדדים:

חוסר תיאום בין כתבי הטענות לעדויות:

שני הצדדים בסיכומיהם התייחסו להבדלים שבין כתבי הטענות לעדויות הנהגים. בחרתי להעדיף את עדות הנהגים כפי שהעידו בפניי על פני כתבי הטענות אשר לא נכתבו על ידם ולעיתים גם נמסרו לעורכי הדין על ידי צד ג' - בעלי הרכב שקבלו את תיאור התאונה מהנהגים. העדפתי עדות מפי המעורבים באופן ישיר, מאשר גרסה "מפי השמועה".

מועד בדיקת הרכב מספיק קרוב לתאונה כדי להסתמך על חוות הדעת, ואני מקבלת את האמור בה במלואו.

ימי עמידה:

השמאי קבע כי שי צורך בשלושה ימי תיקון, ואילו באישור רואה החשבון צוין ההפסד בגין כל יום עמידה. מאחר ומדובר בטרנזיט שמהות השימוש בה הוא הסעות הרי שאני מקבלת את הטענה כי נגרם נזק של ימי עמידה ומקבלת את התביעה גם ברכיב זה.

סוף דבר:

אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים באמצעות נתבעת 2 לשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 10,431 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת סך של 347 ש"ח החזר אגרה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל , וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  ג'  ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: